במחקר עוקבה פרוספקטיבי גדול, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Clinical Kidney Journal, החוקרים שאפו לבחון האם תפקוד הכליות פועל כמתווך בין רמות ליפופרוטאין-(a) לבין תוצאים קרדיווסקולריים בחולים המטופלים בהתערבות כלילית מלעורית.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 10,435 חולים שעברו התערבות כלילית מלעורית בין ינואר 2013 לדצמבר 2013. חולים אלו חולקו לשלוש קבוצות בהתבסס על קצב הסינון הגלומרולרי המוערך שלהם (eGFR): פחות מ-60, 60-90 ו-90 או יותר מ"ל/דקה /1.73 מ"ר. נקודת הסיום העיקרית הייתה מורכבת ממוות מכל הסיבות, אוטם לבבי לא קטלני (MI), שבץ איסכמי ורה-וסקולריזציה לא מתוכננת (אירועי לב וכלי דם משמעותיים, MACCE).
מתוצאות המחקר עולה כי במהלך מעקב חציוני של 5.1 שנים, התרחשו 2,144 אירועי MACCE. לאחר התאמה למשתנים מרובים, הן eGFR נמוך יותר (<60 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר) והן ליפופרוטאין-(a) מוגבר היו קשורים לסיכון גבוה משמעותית ל-MACCE. קשר זה היה חזק במיוחד בחולים עם eGFR <60 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר ופחת בהדרגה בחולים עם ליקוי כליות קל או ללא פגיעה כלייתית. הייתה אינטראקציה משמעותית בין קטגוריות תפקודי כליות ורמות ליפופרוטאין-(a) (P value=0.026), מה שמצביע על כך שבחולים עם ליפופרוטאין-(a) גבוה (≥30 מ"ג/ד"ל) ו-eGFR נמוך (<60 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר) היו התוצאים הקרדיווסקולריים הגרועים ביותר.
החוקרים סיכמו כי תפקוד הכליות מתווך באופן משמעותי את הקשר בין ליפופרוטאין-(a) לתוצאים קרדיווסקולריים בחולים שעברו התערבות כלילית מלעורית. הסיכון הקשור לליפופרוטאין-(a) היה בולט יותר באלה עם תפקוד כליות ירוד יותר, מה שהדגיש את הצורך בניטור ערני וניהול אגרסיבי בקבוצה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
