במחקר עוקבה פרוספקטיבי, החוקרים שאפו לבחון את הסיכון להתקדמות למחלת כליות סופנית (ESKD) לאחר אי ספיקת לב בחולים אסייתים עם סוכרת מסוג 2. מחלת כליות סוכרתית היא גורם סיכון מבוסס לאי ספיקת לב. עם זאת, ההשפעה של אי ספיקת לב על הסיכון הבא לאי ספיקת כליות לא הוערכה באופן שיטתי באוכלוסיות סוכרתיות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Cardiovascular Diabetology, החוקרים שאפו לבחון את הסיכון להתקדמות למחלת כליות סופנית לאחר אירוע אי ספיקת לב בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 2.
החוקרים התמקדו בסיבוכים מאקרו-ווסקולריים ומיקרו-ווסקולריים בחולים מדרום מזרח אסיה עם סוכרת מסוג 2. הם איתרו 1985 מטופלים מבית חולים אזורי וממוסד לטיפול ראשוני בסינגפור, מתוכם ל-180 היו אירועי אי ספיקת לב ול-181 אירועי מחלת כליות סופנית במהלך מעקב חציוני של 8.6 שנים (טווח בין-רבעוני 6.2-9.6 שנים). מחלת כליות סופנית הוגדרה כהתקדמות ל-eGFR מתמשך מתחת ל-15 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר, דיאליזה תחזוקתית או תמותה כלייתית, המוקדם מביניהם.
מתוצאות המחקר עולה כי 21% מאירועי מחלת הכליות הסופנית התרחשו לאחר אי ספיקת לב. בהשוואה לאלה שלא התקדמו למחלת כליות סופנית לאחר אי ספיקת לב (n=142), משתתפים שהתקדמו למחלת כליות סופנית לאחר התרחשות של אי ספיקת לב (n=38) היו צעירים יותר (57.2 ± 8.3 שנים לעומת 62.4 ± 9.3 שנים, p=0.002), היו בעלי HbA1c גבוה יותר (9.0 ± 1.6% לעומת 8.0 ± 1.5%, p < 0.001), ויחס אלבומין-קריאטינין גבוה יותר בשתן בתחילת הדרך (530 מיקרוגרם/מ"ג [IQR 100-1241] לעומת 44 מיקרוגרם/מ"ג [IQR 16–206], p < 0.001). הסיכון העודף למחלת כליות סופנית התבטא מיד לאחר התרחשות אי ספיקת לב, נמשך שנתיים, ולאחר מכן התמתן. רגרסיה של Cox העלתה כי בהשוואה לעמיתים ללא אירוע אי ספיקת לב, למשתתפים עם התרחשות של אי ספיקת לב היה סיכון מוגבר פי 9.6 לאירוע כלייתי סופני (רווח בר סמך 95%, 5.0-18.3) לאחר התאמה לגורמי סיכון קרדיו-כלייתיים בסיסיים כולל eGFR ואלבומינוריה. נראה כי אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור (HFpEF) היא בסיכון גבוה יותר למחלת כליות סופנית בהשוואה לאלה עם מקטע פליטה מופחת (HFrEF) (יחס סיכון מותאם 13.7, רווח בר סמך 95%, 6.3-29 לעומת יחס סיכון מותאם 6.5, רווח בר סמך 95%, 2.3-18.6).
החוקרים סיכמו כי אי ספיקת לב מעלה סיכון להתקדמות למחלת כליות סופנית אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2. הנתונים מדגישים את הצורך במעקב אינטנסיבי של תפקוד הכליות לאחר אי ספיקת לב, במיוחד בשנתיים הראשונות לאחר אבחון אי ספיקת לב.
מקור: