במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of cardiothoracic and vascular anesthesia, החוקרים ביקשו לבחון את השכיחות פגיעה חריפה בכליות בחולים העוברים השתלת לב, יחד עם גורמי סיכון נלווים והשפעותיהם על הישרדות ארוכת טווח ותפקוד הכליות.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך בבית חולים אוניברסיטאי, וכלל את כל החולים שעברו השתלת לב מינואר 2015 עד דצמבר 2020. בסך הכל נכללו 209 חולים, ללא התערבויות מלבד טיפול סטנדרטי לאחר ההשתלה. גורמי הסיכון לפגיעה חריפה בכליות הוערכו באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטי רב משתנים. הישרדות ארוכת טווח הושוותה בין חולים שפיתחו פגיעה כלייתית חריפה לבין אלו שלא, באמצעות מבחן log-rank.
מתוצאות המחקר עולה כי 134 מטופלים (64%, רווח בר סמך 95%, 58-71) פיתחו פגיעה חריפה לאחר ההשתלה. הגורמים הקשורים באופן עצמאי לסיכון מוגבר כללו אינדקס מסת גוף גבוה (יחס סיכויים 1.18 לק"ג/מטר2), זמן איסכמיה קרה ממושך (יחס סיכויים 1.11 ל-10 דקות) ומינונים גבוהים של דובוטמין (dobutamine) תוך כדי הניתוח (יחס סיכויים 1.24 מיקרוגרם/ק"ג/דקה). בנוסף, בתום שנה אחת, אלו עם פגיעה כלייתית חריפה הראו שיעורי תמותה גבוהים משמעותית בהשוואה לאלו ללא פגיעה כלייתית חריפה (20% לעומת 8%, p-value=0.015). מבין 172 ששרדו לאחר שנה, 82 (48%) חוו החמרה בתפקוד הכליות בהשוואה למצבם לפני השתלת הלב.
החוקרים סיכמו כי פגיעה חריפה בכליות שכיחה לאחר השתלת לב ומשפיעה באופן משמעותי על התוצאים של המטופל. הם זיהו אינדקס מסת גוף גבוה, זמן איסכמי קר ממושך ותמיכה מוגברת בדובוטמין כגורמי סיכון מרכזיים, ומציעים תובנות לגבי אסטרטגיות מניעה אפשריות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
