במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, מטרת החוקרים הייתה להשוות את היעילות והבטיחות הקרדיווסקולרית והכלייתית של אמפגליפלוזין (empagliflozin) לעומת דאפגליפלוזין (dapagliflozin) בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 בפרקטיקה קלינית שגרתית.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתונים ממרשם כלל ארצי בשוודיה, דנמרק ונורבגיה (יוני 2014 עד יוני 2021). הם איתרו 141,065 משתמשים חדשים באמפגליפלוזין ו-58,306 משתמשים חדשים בדאפגליפלוזין. תוצאים ראשוניים היו אירועים קרדיווסקולריים גדולים (אוטם שריר הלב, שבץ מוחי ותמותה קרדיווסקולרית), אי ספיקת לב (אשפוז או תמותה בגלל אי ספיקת לב) ואירועים כלייתיים חמורים (טיפול כלייתי חלופי, אשפוז לאירועים כלייתיים ותמותה מסיבה כלייתית). תוצאים משניים היו המרכיבים האישיים של התוצאות הראשוניות, תמותה מכל סיבה וקטואצידוזיס סוכרתי.
מתוצאות המחקר עולה כי השימוש באמפגליפלוזין לעומת דאפגליפלוזין היה קשור לסיכונים דומים לאירועים קרדיווסקולריים גדולים (15.9 לעומת 15.8 אירועים לכל 1000 שנות אדם, יחס סיכון 1.02, רווח בר סמך 95%, 0.97-1.08), אי ספיקת לב (6.5 לעומת 15.8 אירועים לכל 1,000 שנות אדם, 6.3 אירועים לכל 1000 שנות אדם, יחס סיכון 1.05, רווח בר סמך 95%, 0.97-1.14), ואירועים כלייתיים חמורים (3.7 לעומת 4.1 אירועים לכל 1000 שנות אדם, יחס סיכון 0.97, רווח בר סמך 95%, 0.87-1.07). בניתוחי תוצאים משניים, יחסי הסיכון לשימוש באמפגליפלוזין לעומת דאפגליפלוזין היו 1.00 (0.93-1.07) עבור אוטם שריר הלב, 1.03 (0.95-1.12) עבור שבץ מוחי, 1.01 (0.92-1.13) עבור תמותה קרדיווסקולרית, 1.06 עבור תמותה מכל סיבה, 0.77 (0.60-0.99) עבור טיפול כלייתי חלופי, 1.20 (0.75-1.93) עבור תמותה מסיבה כלייתית, 1.01 (0.90-1.12) לאשפוז בגין אירועים כלייתיים ו-1.12 (0.94-1.33) לקטואצידוזיס סוכרתי.
החוקרים סיכמו כי השימוש באמפגליפלוזין ובדאפגליפלוזין קשור בסיכון דומה לתוצאות קרדיווסקולריות וכלייתיות, תמותה וקטואצידוזיס סוכרתי.
מקור: