במחקר פרוספקטיבי, החוקרים בחנו את ההשפעות המשתנות של טולבפטן (tolvaptan) על חולים עם מחלת כליות כרונית ואי ספיקת לב, תוך התמקדות בפוטנציאל שלו לשמר את תפקוד הכליות - דאגה משמעותית בהתחשב בפרוגנוזה הגרועה הקשורה לתפקוד לקוי של הכליות בחולי אי ספיקת לב.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע כניתוח פוסט-הוק של ניסוי במרכז יחיד שכלל 201 משתתפים עם אי-ספיקת לב, שאובחנו בין ינואר 2014 למרץ 2019. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה מוקדמת (104 חולים, גיל ממוצע 79.0 ± 12.8) וקבוצה מאוחרת (97 חולים, גיל ממוצע 80.3 ± 10.8). בדיקת אולטרסאונד כלייתית שימשה להערכת תפקוד הכליות לפני ואחרי מתן טולבפטן.
תוצאות המחקר הדגימו עלייה מובהקת בתפוקת השתן ובצריכת מים דרך הפה במהלך מתן טולפטן. בנוסף, שינויים בשיא המהירות הסיסטולית (PSV) ובמהירות הסוף דיאסטולית (EDV) של העורקים הבין-לובריים השתפרו לאחר טיפול בטולפטן (Δmax PSV: 0.0 ± 14.8 ס"מ/שניה לפני הטיפול לעומת 5.6 ± 15.7 אחרי הטיפול, P = 0.002 ; Δmean PSV: 0.4 ± 12.3 ס"מ/שניה לפני הטיפול לעומת 4.9 ± 12.7 אחרי הטיפול, P = 0.002 ; Δmax EDV: -0.2 ± 3.5 ס"מ/שניה לפני הטיפול לעומת 1.4 ± 4.0 אחרי הטיפול, P = 0.001 ; Δmean EDV: -0.0 ± 3.1 ס"מ/שניה לפני הטיפול לעומת 1.1 ± 3.4 ס"מ/שניה אחרי הטיפול,P = 0.003). זמן ההאצה (AT) של עורק הכליה נמצא בקורלציה שלילית עם קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR), מה שמצביע על הפוטנציאל שלו כמנבא של החמרה בתפקוד הכלייתי (Δmax AT:beta = -0.2354, P = 0.044 ; Δmean AT: beta = -0.2477,P = 0.035).
החוקרים סיכמו כי מתן טולבפטן הוביל לעלייה בזרימת הדם הכלייתית, כפי שמעידה עלייה ב-PSV וב-EDV של העורקים הבין-לובריים. יתר על כן, זמן האצה בעורקי הכליה עשוי לשמש אינדיקטור להידרדרות בתפקוד הכליות בחולים עם אי ספיקת לב, מה שמדגיש את החשיבות של ניטור פרמטרים אלו במהלך הטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
