במחקר חדש נמצא שדאפאגליפלוזין מספק יתרונות משמעותיים בטיפול במחלת כליות כרונית (CKD), אפילו בחולים עם השלבים המתקדמים ביותר של המחלה (שלבים 4 ו-5), שלעתים קרובות אינם נכללים במחקרים קליניים. מחקר פורץ דרך זה, שהוצג על ידי ד"ר צ'י-צ'י הונג ב-American Nephrology Kidney Week 2024, מסמן התפתחות מרכזית באפשרויות הטיפול הזמינות עבור קבוצת חולים זו שנמצאת בסיכון גבוה לתסמונת קרדיו-רנלית עם סיבוכים פוטנציאליים כמו פגיעה כלייתית חריפה (AKI) ואי ספיקת לב. סיכומו של המחקר התפרסם באתר Medscape.
במחקרי הRCTs השונים בחולי CKD שבדקו את ההשפעה של SGLT2i על קצב התקדמות המחלה והשפעות קרדיווסקולריות לא נבדקו חולים עם שלבי מחלה מתקדמים וeGFR נמוך מ"ל/ דקה/ 1.73 מ"ר.
המחקר הנוכחי, המכונה DAPA advKDי(Dapagliflozin and Renal Surrogate Outcomes in Advanced Chronic Kidney Disease), הוא המחקר הראשון על מעכב SGLT2 ותוצאים כלייתיים הכולל חולים עם eGFR של פחות מ-20 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר. החוקרים כללו חולים עם eGFR של 10-30 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר ועם ירידה של ≥ 2.5 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר לשנה. במחקר נכללו 180 חולים בגילאי 20 ומעלה שחולקו ביחס של 2:1 לקבלת דאפאגליפלוזין (5-10 מ"ג ליום) בשילוב טיפול סטנדרטי למחלת כליות כרונית (120 חולים) או טיפול סטנדרטי בלבד (60 חולים). הגיל הממוצע של החולים היה 67.5 שנים בקבוצת הדאפאגליפלוזין ו-71.4 שנים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי. בקבוצות אלו, 34.2% ו-45% היו נשים, בהתאמה. תפקוד הכליות הראשוני הממוצע שלהם היה כ-19 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר. חשוב לציין כי 56 חולים סווגו בשלב 5 של המחלה. קריטריונים לאי-הכללה כללו מצבים כמו לופס נפריטיס, ווסקוליטיס הקשור ל-ANCA, חסימת דרכי השתן ואורוספסיס.
מתוצאות המחקר עולה כי עם מעקב חציוני של 84 שבועות, עבור התוצא העיקרי, השינוי מתחילת המחקר בשיפוע ה-eGFR היה 2.37- מ"ל/דקה/1.73 מ"ר בקבוצת הדאפאגליפלוזין ו-3.58- מ"ל/דקה/1.73 מ"ר בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, עם הבדל מובהק של 1.21 בין שתי הקבוצות (P = 0.019).
מבחינת שלושת התוצאים המשניים:
התוצא הראשון היה מדד מורכב הכולל טיפול כלייתי חלופי, eGFR מתחת ל-5 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר, תמותה על רקע כלייתי או קרדיווסקולרי, או ירידה ב-eGFR יותר מ-50%. לאחר 96 שבועות, 24 מתוך 120 חולים (20%) בקבוצת הדאפאגליפלוזין הראו אירועים אלה, בהשוואה ל-21 מתוך 60 חולים (35%) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (HR=0.423, P = .005).
התוצא השניוני היה מדד מורכב שכלל את התוצא הראשון בתוספת פגיעה כלייתית חריפה ואי ספיקת לב. לאחר 96 שבועות, 26 מתוך 120 חולים (21.7%) בקבוצת הדאפאגליפלוזין הראו אירועים אלה, בהשוואה ל-21 מתוך 60 (35%) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (HR= 0.456, P = .008).
התוצא השניוני הנוסף היה שילוב רחב יותר של מצבים כלייתיים וקרדיווסקולריים, כולל המרכיבים של התוצא השני בתוספת אירועי לב חמורים כמו אוטם שריר הלב, שבץ מוחי, אשפוז בגין אנגינה לא יציבה או רה-וסקולריזציה של העורקים הכליליים/היקפיים. לאחר 96 שבועות, 29 מתוך 120 חולים (24.2%) בקבוצת הדאפאגליפלוזין הראו אירועים אלה, בהשוואה ל-21 מתוך 60 (35%) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (HR= 0.531, P = 0.030).
כמו כן, ניתוח תת-קבוצות תמך ביתרונות של דאפאגליפלוזין בכל שלבי מחלת הכליות הכרונית, רמות האלבומין בשתן ובין אלה המשתמשים במעכבי מערכת רנין-אנגיוטנסין.
מבחינת בטיחות, היו פחות תופעות לוואי חמורות בקבוצת הדאפאגליפלוזין (31.2%) בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי (40%). בכל קבוצה היה מקרה אחד של היפוולמיה, בקבוצת הדאפאגליפלוזין היו שני מקרים של ירידה של יותר מ-30% ב-eGFR מהבסיס. בשתי הקבוצות לא היו מקרים של קטואצידוזיס סוכרתי. אף אחד מההבדלים בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. בנוסף, עבור תופעות לוואי חמורות שאינן קטלניות, המובילות לדיאליזה ארוכת טווח, או מוות כלייתי או קרדיווסקולרי, היה מקרה אחד (5.9%) של אשפוז פגיעה כלייתית חריפה בקבוצת הדאפאגליפלוזין לעומת 7 מקרים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (41.2%, P = 0.039). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות באירועים קרדיווסקולריים חמורים, אשפוז עקב אי ספיקת לב או עומס נוזלים או בהפרעות אלקטרוליטיות.
המחקר מדגיש את הפוטנציאל של דאפאגליפלוזין בטיפול במחלת כליות כרונית מתקדמת ומהווה צעד חשוב במילוי "פער הראיות" עבור חולים עם eGFR מתחת ל-20 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר. פרופ' דיוויד ווילר, MD, פרופסור לרפואת כליות באוניברסיטת קולג' בלונדון, ציין כי ההנחיות הנוכחיות של KDIGO ממליצות על מעכבי SGLT2 לטיפול במחלת כליות כרונית בחולים עם סוכרת מסוג 2, עם אלבומינוריה ועם אי ספיקת לב, אך רק אם תפקוד הכליות שלהם (eGFR) הוא מעל 20 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר. ד"ר ווילר ציין שבדרך כלל מקפידים על הנחיות אלו במחקרים קליניים מכיוון שחוקרים מאמינים שטיפול בחולים עם תפקוד כליות נמוך מאוד עשוי שלא להאט את המחלה בשל הנזק הרב שכבר קיים בכליות.
במחקר החדש שלהם, הונג ועמיתיו התמקדו במיוחד בחולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 4 ו-5, תוך התייחסות לפער משמעותי במחקר הנוכחי. הם ציינו שיש מיעוט מידע מחקרי עבור חולים עם eGFR של פחות מ-30 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר וכמעט שלא קיימים נתונים עבור אלה עם eGFR מתחת ל-20 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר, במיוחד לגבי השימוש במעכבי SGLT2.
ממצאי המחקר שלהם מצביעים על כך שהתחלת דאפאגליפלוזין בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת ו-eGFR של פחות מ-20 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר עשויה לסייע בשימור תפקוד הכליות ולעכב את הצורך בטיפול חלופי כליות, על פי ווילר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
