ניהול רמות אשלגן בסרום בחולי המודיאליזה עם היפרקלמיה

במחקר פרוספקטיבי, מבוקר אקראית, רב מרכזי עם תווית פתוחה, החוקרים בחנו את ההשפעה של מתן LOKELMA - נתרן זירקוניום ציקלוסיליקט (SZC) ושינוי מינון האשלגן בדיאליזט, בחולים עם מחלת כליות כרונית (CKD) עם היפרקלמיה, על תוצאים קרדיאליים - תדירות ומשך האריתמיות הלבביות, בדגש על פרפור פרוזדורים (atrial fibrillation).

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Kidney International, החוקרים ביקשו לקבוע את השיטה היעילה ביותר לניהול רמות אשלגן בסרום בחולי המודיאליזה עם היפרקלמיה, תוך בדיקה ספציפית כיצד ריכוזים שונים של אשלגן בדיאליזט משפיעים על בריאות הלב ומאזן האשלגן.

החוקרים איתרו 88 חולים עם מחלת כליות כרונית, המטופלים עם המודיאליזה 3 פעמים בשבוע וסובלים מהיפרקלמיה. הגיל הממוצע עמד על 57.1 ו-51% מהמטופלים היו גברים. ממוצע אשלגן בסרום טרום דיאליזה היה 5.5 mEq/L. החולים חולקו רנדומלית לשתי קבוצות טיפול - הפרוטוקל הראשון כלל אשלגן בריכוז 3.0 מא"ק/ליטר יחד עם סידן בריכוז 2.5 מא"ק/ליטר בשילוב לוקלמה (SZC) בימים ללא דיאליזה (3.0K+/SZC ). הפרוטוקול השני כלל אשלגן בריכוז 2.0 מא"ק/ליטר עם סידן בריכוז 2.5 מא"ק/ליטר אך ללא SZC בימים ללא דיאליזה (2.0K⁺/no SZC). המחקר הורכב משני חלקים במתכונת של treatment cross over - כאשר הטיפולים של שתי הקבוצות התחלפו לאחר 8 שבועות, למשך 8 שבועות נוספים. לכל המשתתפים במחקר הושתל מכשיר המודד ומקליט את פעילות הלב באופן שוטף (ILR - Implantable loop recorder). לא נכללו מטופלים בעלי קוצב לב או דיפיברילטור מושתל, סינדרום מולד של QT מוארך, הפרעת קצב לב קבועה, HIV, הפטיטיס B או C, טיפול קבוע בתרופות אנטי-אריתמיות ורגישות יתר למרכיבי התרופה SZC. התוצא העיקרי היה תדירות מקרי פרפור פרוזדורים הנמשכים 2 דקות. התוצאים המשניים היו תדירות מקרי האריתמיות המשמעותיות קלינית (CSCA) - ברדיקרדיה, טכיקרדיה וא-סיסטולה ובנוסף מספר אירועי ההיפר/היפוקלמיה. כמו כן, נבדק הזמן הממוצע של אירועי פרפור הפרוזדורים והאריתמיות המשמעותיות קלינית.

מתוצאות המחקר עולה כי הטיפול בפרוטוקול 3.0K⁺/SZC , הוריד בכחצי את מספר אירועי פרפור הפרוזדורים לעומת הטיפול בפרוטוקול 2.0K⁺/no SZC (סיכון יחסי 0.52, רווח בר סמך 95%, 0.41-0.65, P<0.001) כמו כן, אורך אירועי פרפור הפרוזדורים ירדו באופן מובהק בחולים שטופלו בפרוטוקול 3.0K⁺/SZC.תבנית דומה נצפתה עבור תדירות מקרי האריתמיות המשמעותיות קלינית  (סיכון יחסי 0.47, רווח בר סמך 95%, 0.38-0.58, P<0.001). בנוסף, נצפה מספר נמוך יותר באופן מובהק של אירועי היפוקלמיה בקרב מטופלים שקיבלו את פרוטוקול 3.0K⁺/SZC (5.9, רווח בר סמך 95%, 4.5-7.2) לעומת אלו שטופלו בפרוטוקול 2.0K⁺/no SZC (16.5, רווח בר סמך 95%, 14.3-18.7). פרופיל הבטיחות נמצא כנסבל היטב, על אף שנמצאו מספר גבוה יותר של תופעות לוואי בקבוצת ה-3.0K⁺/SZC לעומת קבוצת ה-2.0K⁺/no SZC, אך תופעות לוואי אלו אינן קשורות לשוני הטיפול ואף תופעת לוואי לא גרמה לשינוי במינון.

החוקרים סיכמו כי טיפול בפרוטוקול 3.0K⁺/SZC מפחית בצורה יעילה יותר הפרעות קצב ותורם יותר לניהול רמות האשלגן בחולי המודיאליזה עם היפרקלמיה מאשר טיפול בפרוטוקול 2.0K⁺/no SZC. גישה זו לא רק ממזערת את הסיכון לפרפור פרוזדורים אלא גם עוזרת לשמור על אשלגן בסרום בטווח הרצוי, ומפחיתה היפוקלמיה לאחר דיאליזה.