במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו כיצד מחלות קרדיווסקולריות משפיעות על התוצאים של מושתלי כליה (KT). בהתחשב במספר ההולך וגובר של חולי מחלת כליות סופנית (ESKD) שתלויים בדיאליזה וזקוקים להשתלה ובסיכונים הקרדיווסקולריים הנלווים להם, שיפור ההערכה הלבבית לפני השתלת כליה היא חיונית.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך במרכז שלישוני. החוקרים איתרו 233 חולים עם מחלת כליות סופנית שהופנו להערכה קרדיווסקולרית לפני השתלת כליה בין ינואר 2013 לינואר 2023. חולים שעברו השתלה מרובת איברים לא נכללו. התוצא העיקרי היה אירועים לבביים חמורים, שהוגדרו כתמותה מכל הסיבות, אוטם שריר הלב, שבץ איסכמי, רה-וסקולריזציה כלילית, אי ספיקת לב הדורשת אשפוז והחייאה בתוך שנה לאחר השתלת הכליה.
מתוצאות המחקר עולה כי סך של 233 חולים הופנו להערכה לבבית לפני השתלת הכליה. מתוכם, 145 (62%) עברו השתלה, 69 (30%) נפטרו לפני ההשתלה, ו-19 (8%) הוסרו מתוכנית ההשתלות. מתוך 143 מושתלי הכליה שעמדו בקריטריוני ההכללה, 122 (85%) לא חוו אירועים לבביים חמורים, בעוד ש-21 (15%) חוו אירועים לבביים חמורים בשנה הראשונה שלאחר ההשתלה. גורמים הקשורים באופן מובהק לאירועים לבביים חמורים כללו גיל מבוגר (גיל ממוצע 65 לעומת 59, p < 0.001), שכיחות גבוהה של מחלת עורקים כליליים (85.7% לעומת 50.8%, p = 0.01), קרדיומיופתיה (42.9% לעומת 17.2%, p = 0.04), היסטוריה של עישון (71.4% לעומת 46.7%, p = 0.04), וסוכרת (85.7% לעומת 49.2%, p = 0.02). בנוסף, תורמת כליה מנפטר הייתה קשורה לסיכון גבוה יותר לאירועים לבביים חמורים (85.0% לעומת 57.5%, p = 0.02) בהשוואה לכליה מתורם חי. לא היו הבדלים מובהקים ביחס למקטע פליטה בחדר שמאל, אבחנה של אי ספיקת לב או אוטם לבבי קודם בין קבוצות MACE וקבוצת non-MACE (p>0.17 עבור כולן).
החוקרים סיכמו כי קיים שיעור תמותה משמעותי לפני השתלת כליה (30%) ושכיחות בולטת של אירועים לבביים חמורים (15%) בתוך שנה לאחר ההשתלה בקרב חולים עם מחלה קרדיווסקולרית. ממצאים אלה מדגישים את הצורך הקריטי בהשתלות כליה בזמן ובטיפול שיתופי משופר בין קרדיולוגים ונפרולוגים כדי לשפר את התוצאים ארוכי הטווח עבור המושתלים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
