במחקר בתנאי העולם האמיתי, החוקרים בחנו את הקשר בין היפרקלמיה וסיכונים לאירועים קרדיו-וסקולריים במסגרת בית חולים בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית (CKD) בשלבים 3b/4. מחלת כליות כרונית קשורה לסיכון גבוה לסיבוכים קרדיווסקולריים, והיפרקלמיה שעלולה להגביר עוד יותר סיכונים אלו.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במסדר הנתונים Optum's deidentified Market Clarity (ינואר 2016-אוגוסט 2022). הם זיהו 5,301 זוגות תואמים לניתוח אירועים קרדיווסקולריים חמורים ו-5564 זוגות תואמים לניתוח הפרעות קצב. תאריך המדד הוגדר כאבחנה ראשונה הראשון של מחלת כליות כרונית בשלב 3b/4. עבור מטופלים עם היפרקלמיה, ההגדרה כללה לפחות אבחנה אחת של היפרקלמיה ורמת אשלגן בסרום גבוהה מ-5.0 מילימול/ליטר במהלך 12 החודשים האחרונים. עבור קבוצת הביקורת, תאריך המדד היה אבחנה אקראית של מחלת כליות כרונית בשלב 3b/4. התוצא הקרדיווסקולרי המורכב כלל אירועים קרדיווסקולריים חמורים (תמותה מכל סיבה, אוטם לבבי, שבץ או אי ספיקת לב) והפרעות קצב לב (פרפור פרוזדורים חדש והפרעות קצב פרוזדוריות וחדריות אחרות), הכל במסגרת בית החולים. החוקרים השוו אירועים קרדיווסקולריים בין הקבוצות באמצעות רגרסית סיכונים פרופורציונליים של Cox.
מתוצאות המחקר עולה כי לחולים עם היפרקלמיה היה סיכון גבוה ב-32% (23%-40%) לאירועים קרדיווסקולריים חמורים (יחס סיכון 1.32, רווח בר סמך 95%, 1.23-1.40, P <0.001) וסיכון גבוה ב-59% (44%-75%) להפרעות קצב (יחס סיכון 1.59, רווח בר סמך 95%, 1.44-1.75, P < 0.001) בהשוואה לאלה ללא היפרקלמיה.
החוקרים סיכמו כי בקרב מטופלים עם מחלת כליות כרונית בשלבים 3b/4, היפרקלמיה הייתה קשורה לסיכון גבוה באופן מובהק לאירועים קרדיווסקולריים גדולים והפרעות קצב במסגרות בית חולים בהשוואה לאלו ללא היפרקלמיה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
